הפרויקט עוסק בראייה אפשרית לאופיו העתידי של מפרץ חיפה – אזור תעשייתי ומזהם שעתיד לעבור פיתוח רחב היקף בעשורים הקרובים, תוך שאילת השאלה - מה אם הפיתוח הצפוי יקרה תוך שמירה על אופיו היצרני, בשילוב סט כלים חדש שיפחית את הזיהום וישים דגש על יצרנות מקיימת. הסטטוטוריקה הקיימת מציגה הסתכלות על האזור כמפגש בין רשויות שונות ללא אחידות, ובפרויקט אנו מציעים הסתכלות על המרחב כמוקד מחולל בפני עצמו, שאופיו הקיים יכתיב את האופנים והשלבים בהם תיווצר בו עירוניות חדשה. 

אסטרטגית הפעולה כללה התמודדות עם הקיים ובחינת מרכיביו השונים, בהתבססות על נתונים ממשיים וזאת על מנת לזהות מרחבים פוטנציאליים לפעולה מידית ועתידית. לאורך הפרויקט נגלו בפנינו שטחי פעולה נרחבים שניתן לפעול בהם כבר מ'מחר בבוקר'. מתוך 40,000 דונם, כלל שטח המפרץ, חילצנו לפעולה כ-10,000 דונם, הכוללים שטחים כלואים, נטושים, מעזבות, שטחי אספלט נרחבים ואזורי שוליים לא מנוצלים. שקלול אזורים אלו עם נקודות אסטרטגיות במרחב הרכיבו את התוואי הנופי החדש שהיווה את הבסיס התפתחות הפרויקט לאורך השנים. רצף זה מלווה כולו בתשתית מים המשכית, המהווה רצף אקולוגי שמכתיב את שטחי הפעולה הסמוכים לו.

באמצעות מערכת סיסטמתית שבנינו לאורך שלבי הפרויקט, נוצרה מפת קריאות חדשה למרחב המגדירה את סט הכללים לפינוי והזזה של מפעלים בשטח. התפיסה שהנחתה אותנו היא שיצרנות מפעלים שאינה מזהמת, היא חיובית ושומרת על החוסן הכלכלי הקיים היום. כמו כן, למפעלים המפונים ישנם ערכים אורבניים שניתן לנצל בעזרת פעולות כמו הסבת המבנים הקיימים לשימושים ציבוריים. מפעלים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מהזיכרון הנופי, ההיסטורי והתרבותי של המרחב ועל כן יש לשמרם.

בהסתכלותנו על המורשת התעשייתית של האזור, שמנו דגש על היבטים יצרניים אשר שומרים על מאפייניו הפיזיים והנופיים הייחודיים של המפרץ, משתלבים עימם ויוצרים באמצעותם תשתית חדשה לפיתוח אורבני ותעשייתי מקיים באזור. מאפיינים נופיים בולטים כמו נחלי הקישון והגדורה, ובעיית זיהום האוויר והקרקע, היוו עוגנים מרכזיים בתכנון השלבי בפרויקט, ממחר בבוקר ועד 20 שנה אל העתיד, וביצירת תדמית מחודשת לאזור, הסובל כיום מתדמית ציבורית שלילית אך גולם בחובו פוטנציאל רב.